איך לשתף ילדים במטלות

הגיעה השעה שצריך לסדר אבל הילדים מתחמקים וממשיכים במשחק שלהם. אתם מרגישים שלא משנה כמה אתם מסדרים – בסוף היום הבית הפוך כולו ואתם מסיימים את היום עייפים ועצבניים. ילדים צריכים לקחת חלק במטלות הבית. השאלה היא איך עושים את זה בצורה שתרתום אותם למשימות ובלי חיכוכים מיותרים.

אז איך עושים את זה?

קודם כל – מתי עושים את זה (חלק א׳)

תחשבו על עצמכם. כשאתם רואים את הסדרה האהובה עליכם בסוף יום, אין סיכוי שתפסיקו את הפרק כדי לקום לשטוף כלים או לעשות ספונג׳ה. אלא אם ה- ocd שלכם באמת קיצוני.

גם אצל הילדים שלנו זה בדיוק כך.

צאו מנקודת הנחה שכשהם חוזרים מהגן או מבית הספר, הם חוזרים מיום עבודה ארוך, קשה ומפרך. בגן, הם נאלצו להתחלק בתשומת הלב ובמשחקים שהם אוהבים עם 30 ילדים נוספים בערך, לעשות באותו הרגע כל מה שהגננת מבקשת והרעש והגירויים היו מאוד מעייפים. בבית הספר לא היה להם זמן לשחק בכלל ובהפסקה זה לא היה התור שלהם במגרש.

כשהם חוזרים הביתה הם רוצים לנוח. לשחק במשחק שחיכו לו בלי שיפסיקו אותם ויציפו אותם במטלות נוספות.

לכן, אם צריך לסדר או לעשות מטלה שהגדרתם, חשוב להתריע לפני שהגיע הזמן. להכין אותם למטלה – תשחק עוד 15 דקות ואז נלך לסדר יחד. כדאי אפילו לשאול אותם כמה זמן הם צריכים עוד לסיים את מה שהם עושים לפני שמתחילים לסדר.

כשאתם עושים את זה בצורה הזו, אתם מכבדים אותם כאנשים נפרדים ועצמאיים ונותנים גם להם מקום לקבוע מה סדר היום שהם רוצים.

מתי עושים את זה? (חלק ב׳)

להתחיל להגדיר תחומי אחריות וניקיונות כשאתם כבר עצבניים והשעה מאוחרת לא יוביל לתוצאות טובות במיוחד. נסו לדבר איתם ולהכין אותם לשינוי שהולך לקרות בבית בשעה שהאווירה נינוחה. תסבירו להם שאתם רוצים שיהיה לכם זמן ביחד ושתהיה לכם סבלנות ולכן תשמחו שהם יעשו (ותפרטו מה) ומתי לדעתם הזמן הנכון ביום לעשות את המטלות שקבעתם.

סדר יום ומטלות קבועות

כדי להטמיע את השינוי חשוב לעשות את אותן פעולות בזמנים קבועים מעל שבוע רצוף. מטלה יכולה להיות גם אחריות שאתם נותנים לילדים (מישהו שאחראי על מילוי מים בבקבוקים, מישהי שאחראית להביא גומיות לכל הילדות בבית כשמתארגנים למסגרות בבוקר)ֿ, פינוי צלחות מהשולחן והפעלת המדיח ועוד.

בהתאם לגיל של הילדים, כדאי להכין טבלת מטלות שתהיה תלויה במקום ברור. למשל, על המקרר. אפשר להשקיע קצת יותר ולהדפיס ציורים כדי שיהיה קל גם לקטנים לדעת מה הם צריכים לעשות ואפשר לתת להם להיות אלה שמציירים ומכינים את המטלות בדף.

שבו יחד איתם ותשתפו אותם בהכנת הטבלה. תשאלו אותם שאלות מנחות כמו מה צריך לעשות, תציינו מה אתם עושים באותו שלב ותראו יחד איתם שהמטלות שקבעתם באמת אפשריות.

הדרגתיות במשימות

אי אפשר להתחיל במשימות גדולות מידי. כדאי להתחיל בכך שלכל אחד יש מטלה או שתיים ביום, שקל לעשות כדי שהחוויה תהיה חוויה מהנה ועם תחושת הצלחה ולאט לאט לעדכן את טבלת המטלות כך שכל ילד יעשה חלק מרכזי יותר בה.

לא מסנג׳רים (חלק א׳)

כדי שהילדים יקחו חלק יותר בשמחה ובקלות, כדאי שתשימו דגש על המטרה המשותפת בבית מסודר ונעים וגם על שיתוף הפעולה של כולם. כדאי לפרט גם את המשימות של ההורים כך שיהיה ברור לכולם שאין כאן מצב של סנג׳ור אלא של עבודה משותפת.

לא מסנג׳רים (חלק ב׳)

משימות פשוטות ומשעממות לא כיף לעשות.

חשוב להקפיד שבין המשימות יש גם משימות מאתגרות. למשל, ילד סביב גיל 5 יכול לקחת חלק משמעותי יותר בהכנת האוכל. גם אם בפעמים הראשונות צריך לדוג קליפות ביצה מהקערה לחביתה או לשפר את החיתוך של הסלט. ככל שיש יותר משימות מעצימות שמהוות אתגר (אפשרי) עבורם, כך התחושה שלכם כמשמעותיים תהיה גדולה יותר והם ימלאו את כל המשימות בשמחה (או בפחות קיטורים). אני זוכרת שאני תמיד רציתי לבשל. משהייתי קטנה מאוד (מסכנים ההורים שלי שהיו צריכים לנקות חצי מטבח גם אחרי שסיימתי לנקות אותו). כשהצעתי לעזור והיו אומרים לי משהו כמו ״תשטפי חסה״ זה היה מאוד מתסכל…

מצד שני, חשוב כמובן לשים לב שהם באמת יכולים לעמוד במשימה ושאתם פנויים להנחות ולעזור להם.

תעשו יחד איתם

נכון שאנחנו רגילים לשלוח אותם לסדר את החדר ובאותו זמן לסדר את הסלון. אבל בפועל, בעיקר אצל ילדים צעירים, סביר להניח שאם לא נהיה איתם בחדר שלהם רוב הזמן, כשתחזרו לראות איך הם יתקדמו תראו שהחדר באותו מצב שהשארתם אותו בו.

לכן, כדאי לשים לב שברוב הזמן שהם צריכים לעשות מטלה מסוימת, תהיו לצידם לעזור ולכוון אותם. הרבה יותר כיף לעשות יחד וזו ההזדמנות שלנו ללמד אותם איך לעשות את זה נכון, בלי שהם עומדים מול חדר מבולגן ולא יודעים מה לעשות.

אחרי כמה פעמים, הם יזדקקו פחות לעזרה שלכם ותוכלו לצאת מהחדר לפרקי זמן ארוכים יותר.

משימות מוגדרות

מכירים את זה שהילדים סיימו לשחק והחדר מלא במשחקים ודברים על הרצפה? בעיקר בילדים קטנים (סביב גיל שנה וחצי עד ארבע) הם באמת לא יודעים איפה להתחיל.

נסו לתת להם הוראות ברורות יותר כמו לאסוף את הפאזל, לשים נעליים במקום, להחזיר את הכוסות למטבח, לסגור את הטושים ולשים בקופסא.

משימה כמו תסדרו את החדר היא לא באמת אפשרית עבורם וההרגשה יכולה להיות מתסכלת.

הקציבו זמן

עבור הילדים שלנו, לסדר את הסלון למשל, יכול להיראות כמו משהו שאין לו סוף. אנחנו מנסים לתחום את המשימות בזמן. למשל, שמים שיר שהם אוהבים ועד שהוא נגמר אנחנו צריכים לסיים לאסוף את הפאזל והטושים. יש ילדים (גדולים יותר) שאוהבים לשים טיימר ולנסות להספיק לפני שהוא מגיע לצלצול.

דוגמא אישית

כולנו. כן כולנו. מבקשים מהילדים שלנו משהו אבל לא תמיד מקפידים עליו בעצמנו.

אם הילדים זורקים את הנעליים והתיק בסלון, סביר להניח שגם אנחנו כשאנחנו נכנסים הביתה, עמוסים בדברים, שמים את הכל בכניסה.

אז כן, זה לא קל, ואנחנו ההורים, אבל אם נקפיד על הדברים האלה בעצמנו והם יראו את זה (הם רואים הכל…) גם להם זה יהיה יותר ברור וגם הם יתחילו לעשות את אותו הדבר בדיוק.