זמן פצועות

זמן פצועות אני קוראת לזה. התקופה שאחרי הלידה שבה אנחנו עדיין מסתגלות למצב החדש. מנסות לשדר עסקים כרגיל בעוד שכל העולם שלנו השתנה והגוף שלנו מנסה להסתגל בעצמו לשינויים ולהחלים ממה שעבר.

זמן פצועות אני קוראת לזה. הזמן שבו אסור או לא נהוג שנדבר על הקשיים שלנו. על הרגשות או על הכאבים.

הרבה חברות שלי בשלב שבו נולד להן הילד השלישי. המציאות לא מאפשרת להן לעצור כי יש ילדים בבית ויש מסגרות וחוגים ושגרה שלא עצרה לרגע.

ואולי ככה זה וזה אפילו חיובי ומאפשר לנו להמשיך מהר יותר הלאה.

אבל לפעמים, כשאני רואה אותן נלחמות על זה שהדברים יישארו כמו שהיו. שארוחות הערב יהיו מושקעות ובריאות, שהזמן שמצאו לכל ילד יישאר אותו דבר והבית יהיה מתוקתק, בא לי להגיד להן לעצור לרגע ולהבין שהמצב השתנה ומה שצריך לעשות עכשיו זה לחשב מסלול מחדש.

אז איך מוצאים את האיזון ומה כדאי לעשות?

הדבר הראשון הוא לבחור מה חשוב לנו באמת. הבית הנקי? הארוחות? להביא את הילדים בבוקר למסגרות? לשחק איתם?

הדבר השני הוא לראות מה העזרה שאנחנו יכולים לקחת כדי להקל על עצמנו

והדבר השלישי הוא לראות מה אנחנו מציגים החוצה

ולמה אני מתכוונת?

אחד הדברים שחשובים לנו בדרך כלל הוא לשדר לילדים שהכל בסדר וכלום לא השתנה. אני חושבת שמה שצריך לעשות זה לשדר לילדים שהכל בסדר אבל דברים כן השתנו. וגם זה בסדר.

לי למשל היה חשוב שהדברים של הבנות הגדולות יישארו דומים לשגרה כמו שהיו. אם אני זו שלוקחת אותן בדרך כלל למסגרות, הקפדתי להמשיך ולעשות את זה. ואם אי אפשר לקחת עדיין תינוק במנשא או בעגלה ולהוציא אותו מהבית אז היינו יוצאות יותר מוקדם או יותר מאוחר מהרגיל כך שזה יהיה אחרי שהתינוק (תינוקת במקרה שלי) ינקה וחזרה לישון ואני יכולה לצאת בנחת לחצי שעה.

היה חשוב לי שתמיד יהיו זמינים להם הדברים שהן צריכות ולא לפספס מטלות לגני הילדים כדי שלא ירגישו שמשהו נפגע.

אבל אם הבית לא מסודר כמו תמיד (טוב, על מי אני עובדת, הוא לא מסודר תמיד) או לא הולכים לגינה ולשעת סיפור כי לא נוח עם התינוקת זה בסדר. אפשר לשנות את הפעילות לתקופה מסוימת כדי שהיא תהיה כייפית ובתוך הבית.

ואם אני יודעת שבערב זו שעה יותר קשה של גזים למשל ויהיה לי יותר קשה לעשות מקלחות בנחת ולהיות כולי שלהן, הפכתי את סדר היום ואת המקלחות עשינו מוקדם (לפעמים כשחזרו מהגן) ובזמן שאני עסוקה בארגון התינוקת זה היה דווקא זמן המשחק שלהן.

אחד הטיפים הטובים יותר שלי הוא להביא הביתה שכנה צעירה. היא יכולה להיות ילדה בכיתה ו׳ אפילו, שרק תשחק איתן או גדולה יותר אם אני רוצה שתעזור בהכנת ארוחת הערב או תהיה עם התינוקת לידי כשאני איתן כדי שאהיה כולי שלהן.

היא לא נשארת עם הילדים לבד. לכן פחות חשוב לי הגיל שלה. היא עוד מישהו שיכול לתת יד ולשחק איתן ולשמור על רוגע בבית.

וזה עושה הרבה.

פתרון נוסף היה לקבוע עם חברים שיש להם ילדים ושהאמא חברה שלי וארגיש נוח. ואז, אם לרגע צריך להיות עם התינוקת יש עוד מישהו שעוזר עם הארוחה או לוקח אותה בזמן שאני עושה את זה.

בשבילן זה דבר שלא נותן תחושה שמשהו לא בסדר ובפועל זה מאוד מקל. לפעמים רק הידיעה שיש עוד מישהו אם נצטרך מורידה הרבה מאוד מתח והוא בעיני המקור הקשה יותר של השינוי וההשפעה על הילדים.

למה אני מתכוונת בלבחור את המלחמות שלנו?

כמה מצפון ורגשות אשם אני שומעת מחברות שהילדים שלהם היו יותר במסך בגלל התינוק החדש או שהאוכל היה אוכל שהזמינו או לא מושקע.

בתור אחת שמאוד נמנעת ממסכים לילדים אני חייבת להגיד שהכל בסדר. לפעמים זה פתרון טוב וזו בסך הכל תקופה עד שנמצא את האיזון והדרך לנהל את הכל.

מה שאני כן מקפידה עליו מאוד הוא לא ליצור את הרושם שיש בעיה או שצריך לפצות את הילדים על זה שיש ילד חדש בבית.

אני לא אגיד המון פעמים שאני לא יכולה בגלל התינוק.

אני אגיד מה אני כן יכולה ואיך אני כבר אעשה את זה.

אני לא אתן ממתקים כי זה פיצוי על תסכול או אבטיח מתנות מאותה סיבה.

אני יכולה להתנצל על זה שכרגע אני עושה עוד משהו או שאני (וזה מה שאני מעדיפה) אציע חלופה שאפשר לעשות באותו הרגע. כי בסך הכל, כנראה שמה שהם צריכים הוא שנגיד להם מה אפשר.אני לא אגיד שאי אפשר לצאת לגינה בגלל התינוק אלא אגיד להם שהכנתי משחק מיוחד להיום או שבואו תכינו לי הצגה או בואו נעשה עוגיות. מה שנראה לי הכי נוח באותו הרגע.

ואולי עוד שני טיפים חשובים.

הראשון הוא שהכל טמון בהכנה מראש. אם בזמן שהייתי עם התינוקת בלעדיהם והיא ישנה אני מכינה את הדברים לאוכל ומסדרת פעילות לאחר הצהריים – הרבה יותר קל גם לי להתארגן ולפעול כשהן נמצאות.

השני, אפשר לערב את הילדים בכל מה שקשור לתינוק החדש. אם הם מרגישים חלק ממה שקורה בבית הוא גם שלהם והרבה יותר קל לנו לתפעל את הכל ולהם לקבל את המצב החדש.

למשל, לעזור לי להכין אמבטיה, לעזור להכין ארוחת ערב, לשעשע את התינוק עד שאני ניגשת אליו, לשכב לידו כשהוא על הבטן ולספר לו סיפור או לשיר לו שיר.

ככל שהמצב משותף לכולנו הוא הרבה יותר טוב לכולנו.

והכי חשוב לזכור – שזה זמן פצועות וגם הוא יעבור.